מטופלים

מדוע מבוצע המחקר?

הקמנו את קונסורציום RESOLVE (הערכת מחלות שיוריות בממאירות המטולוגיות לשיפור התוצאות הרלוונטיות למטופל ברחבי אירופה) כדי להבין טוב יותר את תפקידו של MRD בקבלת החלטות טיפול מותאמות אישית. הניסוי בודק האם ניתן להפחית בבטחה את עוצמת הטיפול בחולים שהשיגו MRDשלילי לאחר טיפול ראשוני, ובכך להפחית את תופעות הלוואי והעומס הכלכלי, ולשפר את איכות החיים של החולים.

לוקמיה מיאלואידית חריפה

לוקמיה מיאלואידית חריפה (AML) היא סוג של סרטן המשפיע על תאי דם צעירים. תאי דם סרטניים אלו גדלים במהירות, מצטברים במח העצם ומשבשים את הייצור התקין של תאי הדם. רמות נמוכות של תאי דם מעלות את הסיכון לזיהומים, גורמות לאנמיה המובילה לעייפות, ומביאות למצב הנקרא טרומבוציטופניה, שמעלה את הסיכוי לדימום. זיהומים הם הגורם העיקרי למוות בקרב אנשים עם AML, בעוד שמספר קטן יותר של חולים עלול לחוות אירועי דימום קטלניים. AML היא הצורה השכיחה ביותר של לוקמיה חריפה אצל מבוגרים. אסטרטגיות הטיפול הנוכחיות כוללות כימותרפיה באינדוקציה וקונסולידציה ועשויות לכלול גם השתלת תאי אב מתורם.

בעוד שטיפול אינדוקציה ניתן כדי להביא לתגובה ראשונית, טיפול בקונסולידציה נועד למנוע התקדמות של המחלה או חזרתה. לטיפולי קונסולידציה נוכחיים יכולות להיות תופעות לוואי והם עשויים להשפיע על איכות החיים של המטופל. בחירת הטיפולים ועוצמתם עבור כל מטופל תלויה בגיל, מחלות נלוות, אופי AML וגורמים נוספים. עדויות אחרונות העלו כי חולי AML מסוימים, עם מאפייני מחלה ספציפיים, עשויים שלא להזדקק לטיפול האינטנסיבי ביותר הקיים כיום, השתלת תאים אב מתורם. מסיבה זו, כדאי לזהות את אותם חולים מראש ולהפחית את עוצמת הטיפול שלהם בהתאם.

הנחיות הטיפול העדכניות ללוקמיה חריפה מציעה מדידה של שארית מחלה (שארית מחלה ניתנת למדידה, או MRD) על ידי טכנולוגיה הנקראת אפיון תאים. שארית מחלה הניתנת למדידה מתארת נוכחות של מספר קטן מאוד של תאי לוקמיה בגוף לאחר טיפול, שלא ניתן לזהות על ידי בדיקות אבחון קונבנציונליות, אך עשוי להשפיע על הסיכון להישנות המחלה. בעוד שאיפיון התאים נמצא כבר בשימוש נרחב באבחון לוקמיה ובידולה לתתי-סוגים, כמו גם בקבלת החלטות טיפולית עבור חלק מתתי-סוגי הלוקמיה, עדיין קיים ויכוח על האופן שבו ניתן להשתמש בתוצאות MRD שהופקו באמצעות איפיון תאים כדי לכוון החלטות טיפול בחולים עם AML. עדויות מצטברות מצביעות על כך שחולי AML בסיכון בינוני לפי ה-ELN, עם תוצאת MRD שלילית (אלו עם שארית מחלה מתחת לגבול זיהוי מסוים) לאחר טיפול ראשוני, עשויים להיות בסיכון נמוך יותר להישנות המחלה. לכן, אנו משערים שניתן להפחית בבטחה את עוצמת הטיפול באותם חולים, ולטפל בהם בעזרת כימותרפיה במקום בהשתלה תאי אב מתורם זר. בכך, ניתן להפחית את תופעות הלוואי, העומס הכלכלי ולשפר את איכות חייהם של המטופלים. ניסוי זה יוכיח את היעילות של הפחתת עוצמת הטיפול בחולי AML בסיכון בינוני שהשיגו MRD שלילי, בסביבה אמיתית, כשהמטרה העיקרית שלנו היא להראות שההישרדות הכוללת עם כימותרפיה תהיה דומה להישרדות הכוללת עם השתלה מתורם זר.

לוקמיה לימפוציטית כרונית

לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) ולימפומה לימפוציטית קטנה (SSL) הם סוגים של סרטני דם המשפיעים על תאי מערכת הלימפה. ב-CLL/SLL, תא חיסון עובר שינויים ממאירים ומתחלק בצורה בלתי נשלטת. CLL/SLL היא הצורה הנפוצה ביותר של לוקמיה של מבוגרים בעולם המערבי, המופיעה בדרך כלל בסביבות גיל 72 ומשפיעה על יותר מ-41,000 אנשים בשנה באירופה. בזמן האבחון, רק מיעוט מהחולים עם CLL יזדקקו לטיפול, אך הצורך בטיפול עשוי להופיע במהלך השנים הבאות. לפיכך, חולים עם CLL נמצאים במעקב לאורך כל החייהם. כאשר המחלה מתקדמת, ומופיעים בלוטות לימפה מוגדלות, אנמיה, ערכי טסיות נמוכים או טחול מוגדל, הנחיות הטיפול הנוכחיות ממליצות על טיפולים ממוקדים עם מה שנקרא מעכבי BTK (או BTKi), מעכבי BCL2(או BCL2i), ונוגדנים חד שבטיים נגד CD20 (או MoAb).

מעכבי BTK פועלים כמו מנעול ומפתח, וחוסמים אותות המסייעים לתאי לוקמיה לצמוח. מעכבי BCL2 עוצרים חלבון המסייע לתאי לוקמיה לשרוד, מה שמקל על הגוף להילחם בתאי המחלה. נוגדנים חד שבטיים נגד CD20 פועלים על ידי סימון תאי הלוקמיה, ועוזרים למערכת החיסון למצוא ולתקוף אותם בקלותרבה יותר. תרופות אלו הן חלק מטיפולים חדשים ויעילים יותר עבור CLL/SLL. הם בדרך כלל בטוחים, אך עדיין נושאים בסיכון לתופעות לוואי משמעותיות שונות, כולל שלשולים, עייפות, זיהומים, דימומים, סיבוכים קרדיווסקולריים ועוד. מלבד פגיעה באיכות החיים של המטופל, הם גם מהווים נטל כלכלי על מערכת הבריאות.

המחלה כוללת מגוון מסלולים קליניים – ייתכן שחלק מהחולים לא יזדקקו לטיפול לעולם, בעוד שאחרים יחוו את המחלה בצורתה האגרסיבית, עם הישנות תכופות. חולים העומדים בקריטריונים ספציפיים המצביעים על התקדמות המחלה, דורשים טיפול, בעוד חולים אסימפטומטיים, עם עומס מחלה נמוך, נמצאים במעקב בגישת "צפיה והמתנה".

טיפולים זמינים עשויים להינתן ברציפות עד להתקדמות המחלה או לרעילות בלתי נסבלת (כמו מונותרפיה של BTKi) או למשך זמן קבוע (כמו השילוב שלBCL2i+anti-CD20 MoAb או השילובBCL2i+BTKi ). הנחיות הטיפול העדכניות ללוקמיה מציעות מדידה של שארית מחלה (שארית מחלה ניתנת למדידה, אוMRD ) עבור טיפולים הניתנים למשך זמן קבוע. שארית מחלה ניתנת למדידה מתארת נוכחות של מספר קטן מאוד של תאי לוקמיה בגוף לאחר טיפול, שלא ניתן לזהות על ידי בדיקות אבחון קונבנציונליות, אך עשוי להשפיע על הסיכון להישנות. בעוד MRD כבר נמצא בשימוש נרחב באבחון לוקמיה ובידול תת-סוגים, כמו גם בקבלת החלטות טיפולית עבור חלק מתתי-סוגי הלוקמיה, עדיין יש ויכוח על האופן שבו ניתן להשתמש בתוצאות MRD כדי לכוון החלטות טיפול בחולים עם CLL/SLL. עדויות מצטברות מצביעות על כך שחולים עם CLL/SLL שהשיגו MRD בלתי ניתן לזיהוי (uMRD) – אלו עם שארית מחלה מתחת לסף זיהוי מסוים לאחר טיפול ראשוני – עשויים להיות בסיכון נמוך יותר להישנות, אפילו ללא טיפול ממושך. מחקר RESOLVEיעריך האם משך טיפול קצר יותר בחולים ללא שארית מחלה ( MRD שלילי) יביא לעומס נמוך יותר של תופעות לוואי עם אותה יעילות בטיפול במחלה.

אם אתם מעוניינים להשתתף, אנא פנו לאתר המחקר הקרוב אליכם.

מטופלים

מדוע מבוצע המחקר?

לוקמיה מיאלואידית חריפה

לוקמיה לימפוציטית כרונית

Participating Trial Sites

לוקמיה מיאלואידית חריפה

לוקמיה לימפוציטית כרונית